פסק-דין בתיק ת"א 9772-09

1.      כללי

פסק דין בתביעה שהתפתחה מהתנגדות לביצועם של שני שיקים משוכים על חשבון הבנק של הנתבע על סך של 29,500ש"ח כל אחד. השקים חוללו, באין כיסוי מספיק בבנק לפרעונם.

2.      הערות מקדימות למסגרת הדיון

א.            תחילה יצוין, שבמצוות המותב הנכבד הקודם שבפניו התנהל תיק זה, חל היפוך בסדר הבאת הראיות. זאת, בשים לב לכך, שבעצם עשיית השטרות לא כפר הנתבע, הגם שמלא הוא בטענות כרימון בהיבטים אחרים.

ב.             שנית, שאין חולקין ששני השיקים נשוא הליך זה הינם חלק מקבוצה בת 12 שיקים שנעשו על ידי הנתבע בו זמנית, ודי אם יצוין שהסכומים בכולם זהים, זמני פרעונם עוקבים, מיום 1.1.2006 ואילך, ואף מספרי השיקים, עוקבים. שני הראשונים מביניהם הוגשו זה לא כבר לאכיפה בהוצאה לפועל לאחר שגם הם חוללו, נושא אליו אשוב ואתייחס במעלה הדרך; השניים הבאים הם אלה נשוא הליך זה, ושמונה נוספים ממתינים, ככל הנראה, לסיומו של ההליך דנן.

ג.             ושלישית, אשר לעובדה שבמוקד הדיון - שטרות. על הפרק שיקים בין צדדים קרובים (ולכל היותר, בין בנו של מי שאביו נקשר בעסקה עם התובע), ובנסיבות אלה יתייחס פסק דין זה במקביל לתמונה הכוללת ולהיבטים השטריים. למותר להוסיף, שהדיון בשני המישורים צפוי להוביל לאותה מסקנה, ודי אם אקדים ואציין, למשל, שטענת הנתבע לזיוף חתימתו לצד תיקון שבוצע בשיקים הופרכה על ידי מומחה בית המשפט, וגם באשר לעסקת היסוד, רבים השיקולים העתידים לבסס אותה המסקנה.

3.      עיקר טענות התובע

כאמור בתצהירו, ברקע לשיקים אלה הלוואה שניתנה לאבי הנתבע, רופא, בסך של 70,000 דולר. על פי סעיף 7 לתצהירו, נועדה ההלוואה לרכישת מכשיר רנטגן, וברקע התקשרות שהתבססה על כוונה לפתוח מרפאה, שמרווחיה עתיד היה ליהנות גם התובע, בהתאם לעמלות כמפורט בסעיף 5 לתצהירו. המסמך העיקרי שנועד להוות בסיס לטענה זו - הסכם מיום - 15.9.04, שכותרתו "הסכם השקעה (הלוואה כספית)", הוא נספח א' לתצהיר התובע. יוטעם, שחתימת אבי הנתבע דנן על הסכם זה, אינה במחלוקת. בשולי האמור יצוין גם שיק ביטחון על סך 70,000 דולר שקיבל התובע כנגד אותה הלוואה נטענת, ואולם, דומה, שחלקו של  שיק זה בפרשתנו משני. אבן הפינה לטענות התביעה, אפוא, בהסכם שחתימת הצדדים עליו, אינה במחלוקת, ובשקים האמורים, משוכים על חשבון הבנק של בנו של הרופא שחתם על ההסכם הנ"ל, וגם חתימתו מאושרת.

4.      עיקר טענות הנתבע

         תצהיר עדותו הראשית מתבסס על שתי טענות מרכזיות, ובתוך כך יוער כבר עתה, שבתצהיר ההתנגדות נכללה גם טענת זיוף, אף לאחר שהוגשה בעניינה חוות דעת מומחה בית המשפט, כבר עברה מן העולם. אתייחס אליה בנפרד. ראשית נטען, כמפורט בסעיף 4 לתצהיר הנתבע, שראשית הסכסוך מקורו במכשיר הרנטגן, אותו הביא, לטענתו, התובע דנן: "התברר כי המכשיר שהובא משטחי הרשות ולא הייתה כל אפשרות להפעילו במרפאה. חמור יותר, המכשיר בהיותו מיושן לא קיבל את אישור משרד הבריאות וקופת חולים כללית להפעלתו". היינו, טענה ממנה ביקש הנתבע ללמדנו על כשל במישור התמורה. שנית, הוסיף הנתבע וציין בסעיף 8 שהוא מן החשובים בתצהירו, כי את השיקים מסר לאחר שאוים: "לפיכך, ברקע האיומים הקשים כנגד המרפאה, עובדיה ובני משפחתי נאלצתי למסור 12 שיקים לידי התובעים בסוף שנת 2005".

הדיון נסב על טענות וראיות נוספות, ואף אלה יזכו להתייחסות במסגרת הדיון הראייתי הכולל, כדלהלן.

5.      שניים מתוך תריסר שיקים

תחילה, נמצא לחזור לשני השיקים הראשונים בסדרת תריסר השיקים, לגביהם התנהלו הליכי הוצאה לפועל בעבר. יש בהליך הקודם כדי לתרום משמעותית להכרעה בתיק דנן. 

א.            כלל ועיקר: משעה שהסכימו הצדדים שמהווים שיקים אלה, כולם, חלק מפרשה אחת, נושא שאושר מפורשות גם על ידי בא כוחו הנכבד של הנתבע כבר בפתיח לסיכומיו [עמוד 49 שורה 13 לפרוטוקול הסיכומים], יש בסיס איתן להנחה, שכל טענה שיש לנתבע בפרשתנו, צפוי היה שתעלה כבר בשלב בו הוגשו לאכיפה כלפיו (ובמקביל, גם כלפי אביו), שני השיקים הראשונים. יתר על כן, ראוי לייחס משקל גם להחלטת רשם ההוצאה לפועל ביחס לטענות אלה, אם וככל שהועלו.

ב.             כלפי שני שיקים אלה הגיש הנתבע בקשה בטענת "פרעתי". חלקית אף נתקבלה הבקשה. צא ולמד: בעל דין העושה שטר וטוען לפירעונו, מאשר בכך, גם אם במשתמע, את תקינותו של השטר. ער אני לניסיון ההגנה להסביר מאיזה טעם כלל לא הוגשה התנגדות ביחס לשני השיקים הראשונים, ואולם, לא מצאתי בדברים הרבה ממש. פשיטא לי, שאין אדם נחפז לפרוע שיקים, מקום שאין הוא מאמין שזו חובתו, ואם אכן היה הנתבע מאמין בהגיון טענותיו, היה לבטח מעלה אותן על הכתב במסגרת התנגדות, ובנסיבות אלה, מעולם לא היה טוען כלל לפירעונם.  אמנם, ער אני לכך שאגב בקשה זו ניתן ביטוי מסוים לאותם איומים שצוינו גם בהליך דנן, ואולם, מקומם של איומים אלה בבקשה בטענת פרעתי, שולי. אף אין הם מתיישבים כלל עם טענת פירעון, ולא בכדי, גם רשם ההוצאה לפועל לא ביסס על טענת האיומים דבר וחצי דבר ממסקנותיו בהחלטתו, אשר בסופו של יום, אף הייתה מקובלת על הנתבע ואביו, שכלל לא סברו להעמידה לביקורת ערכאת הערעור.

ג.             כללו של דיון בנקודה זו במסקנה, שגם אם אין בכל הקשור בשני השיקים הראשונים כדי לגבש מעשה בית דין ביחס לגורלם של שאר השיקים (וגם בכך אינני בטוח, ואולם בהעדר טיעון בנקודה זו, אניח לכך), משליכות הטענות שהעלה הנתבע באותו הליך רבות גם על פרשתנו, ולא פחות משנתונה חשיבות לטענות שטען הנתבע בהליך דהתם, נתונה חשיבות דווקא לטענות אותן לא העלה, שעה שנחפז לפרוע את השיקים, כפי שהצהיר במפורש באותו הליך.

6.      טענות ההגנה העיקריות - "מכשיר הרנטגן" והאיומים

ומכאן לטענותיו העיקריות שבבסיס ההליך דנן. טוען, כאמור, הנתבע, הן כי מסר את השיקים תחת איומים, והן שברקע לכך הסכם בו התחייב התובע לספק מכשיר רנטגן למרפאה נשוא ההתקשרות בין הצדדים, ומכשיר זה היה ירוד בטיבו ו/או בלתי תקין. ברם, בעיות מסוגים רבים ושונים כרוכות בטענותיו אלה.

א.            תחילה אציין, שיש מקום לשאלה, עד כמה בכלל מתיישבות טענותיו אלה של הנתבע אהדדי. אם אכן ברקע נכונות לממן, במסגרת הסכם שנכרת בין התובע לבין אביו מכשיר רנטגן מסוים, אין זאת, שנתן את השיקים מרצונו, אגב תקווה להתקשרות מבורכת, ואולם, אם אכן כן, מה לנסיבות אלה ולאיומים. ומנגד, אם לא מסר הנתבע שיקים אלה, אלא בשל כך שאוים, פשיטא שלא התכוון הוא לממן בכך מכשיר רנטגן עליו סוכם בין צדדים להתקשרות מסוימת, אלא שניתנו השיקים רק בשל כך, שנסחט בדרך כזו או אחרת. מכל מקום, אין הדברים מתיישבים.